אלאטרש נ' ימ"ר נגב

החלטה

בפני בקשה מיום 15.7.13 להשבת תפוס שהוא רכב מסוג סיטרואן ברלינגו, מס' רישוי 33-774-57, אשר נתפס ביום 27.6.13 (להלן: "התפוס"). נטען כי כנגד המבקש לא הוגש כתב אישום. ביום 29.8.13 התקיים דיון ובתום הדיון הוסכם, כי המדינה תעביר לעיוני את חומר החקירה עד ליום 12.9.13, ובהמשך יגיש כל צד טיעונים. ב"כ המדינה הגישה תגובה יום 8.9.13 וביום 3.10.13 השיב ב"כ המבקשת. ביום 26.10.13 קבעתי, כי חומר החקירה טרם הועבר לעיוני והוריתי למדינה לעשות כן תוך 5 ימים. ההחלטה נשלחה ביום 28.10.13 למדינה. ביום 6.11.13 עתר בא כוח המבקש למתן החלטה, משלא הוגש תיק החקירה לעיון ביהמ"ש.

המדינה התנגדה לבקשה תוך ציון שמדובר בפרשה בה הוגש כתב אישום נגד אחרים המעורבים בפרשה והמבקש עצמו נעצר ושוחרר. נטען כי בכוונת המדינה להגיש גם נגד המבקש כתב אישום. נטען כי הרכב נתפס על פי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), נ"ח תשכ"ט - 1969 והיא רשאית להחזיק בו עד 6 חודשים (סעיף 35 לפסד"פ). על כן עתרה ב"כ המדינה למחוק את הבקשה ולהותיר אותה לסוף ההליך.

התפיסה לכשעצמה אינה מקנה למדינה זכות מוחלטת שכן היא כפופה לתנאי סעיף 32 לפסד"פ. כמו כן, המדינה צריכה לבסס את בקשתה על תשתית ראיות מספק, העונה על מידתיות, ותכלית ההחזקה [יעקב קדמי על סדר הדיון בפלילים, חלק ראשון הליכים שלפני משפט, הדין בראי הפסיקה 711-713 (חלק ב') (מהדורה מעודכנת, תשס"ח- 2008)].

בהעדר חומר החקירה אין בידי לבחון את עמדת המדינה. בהעדר כל בקשה והסבר לאי עמידה בהתחייבות המדינה להמציא את חומר החקירה או בקשת ארכה, אני מקבלת את הבקשה ומורה להשיב את התפוס למבקש.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות ושכ"ט בסך של 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ד, 24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.